בחודש מרץ 2012 נערכה ביקורת במשרדי העסק במטרה לבחון את עמידתו בחובות מכוח חוק איסור הלבנת הון וצו איסור הלבנת הון (חובת זיהוי, דיווח וניהול רישומים של נותני שירותי מטבע). תשאול המפר בוצע במקביל לחקירתו במשטרה לאחר שנעצר ונחקר בחשד לביצוע עבירות הלבנת הון מאחר ולפי החשד המפר עשה פעולה ברכוש אסור במטרה של יהיה דיווח לפי סעיף 7 לחוק.
הביקורות מצאה כי מדובר בעסק הפועל ברישיון אך ביצע מספר הפרות רב: אי העברת דיווח רגיל ב-19 עסקאות ובהיקף של כ-4 מיליון ש"ח. אותרו 26 עסקאות החייבות בדיווח בלתי רגיל מפני שהיו על סף הדיווח בהיקף של כמיליון וחצי ש"ח. אותרו כ-3000 עסקאות מפוצלות כדי להימנע מסף הדיווח בהיקף של כ-62 מיליון ש"ח. אותרו עשרות עסקאות בהיקף של כ-40 מיליון ש"ח בהן היו חסרים פרטים לפי חובת הזיהוי והרישום.

מנגד טענו עו"ד של הנאשם לבעיות בהליך ("חזקת התקינות המנהלית"), הם טענו כי: השימוש בתוכנת 'אקסל' מאפשר שימוש בחיתוך נתונים שונה מאשר זה הקיים במערכת של נותני שירותי המטבע, התשאול שעבר המפר היה שטחי וכלל היקף אדיר של שאלות בזמן קצר מאוד, התשאול נחזה להיות ככזה הקשור לחקירה המשטרתית על אף שלא היה כזה. הוועדה דחתה את כל הטענות הנוגעות לבעיות בהליך וזאת על בסיס חקיקה ופסיקה בנושא וכן על בסיס העובדה שההליך אינו מתבסס על ראיה אחת אלא על תצרף של ראיות החוברות יחדיו.
המפר טען עוד כי חובת הדיווח הבלתי רגילה הינה חובה סובייקטיבית שמופעלת על בסיס חשש או חשד ואין להכיל עליה נורמה אובייקטיבית. הוועדה לא קיבלה את עמדת המפר בגלל עמדת פסיקת בית המשפט בפרשת ספיישל אינטרס טבע"מ (שהוצגה בגיליון קודם). בפרשה זו קבע בית המשפט כי הפרשנות הנכונה רואה בחובת הדיווח הבלתי רגיל חובה משולבת סובייקטיבית ואובייקטיבית.

הועדה גם לא הכירה בטענה כי ריבוי העובדים מקשה על זיהוי פעולות המצריכות דיווח בלתי רגילבנוגע להעדר דיווח על עסקאות בסף הדיווח טען המפר כי ההרחבה על הנאמר בחוק שמחייב דיווח רק מסף של-50,000 ש"ח ולכן היא פסולה. עוד טוען המפר כי נטל ההוכחה שעסקה מסוימת נועדה להתחמק מחובת הדיווח מוטלת על וועדת הביקורת והנטל אינו מוטל על נותן שירותי המטבע להוכיח שלא הייתה כוונה שכזאת. הוועדה דחתה טיעון זה גם בהתבסס על הפסיקה שכן נקבע בעבר שעסקאות רבות שפוצלו אכן השתמשו בסכומים בסף הדיווח ולכן יש בכך אינדיקציה טובה לניסיון לחמוק מחובת הדיווח.
הוועדה הדגישה כי בעסקאות פיצול רבות סכום העסקה הבלתי שגרתי, סמיכות הזמנים, סוג המטבע וכך שהעסקאות נעשו ללא נוכחות הלקוח בעסק היוו אינדיקציה לפיצול. חוסר ההיגיון הכלכלי של הפיצולים מדגיש את החשש שהם נעשו ממניעים פסולים.
הוועדה גם לא קיבלה את הטענה כי ריבוי עובדים בעסק מגביל את היכולת לזהות פעולות בלתי רגילות שכן אם טענה כזאת אם תתקבל היא תרוקן מתוכן את סעיפי החוק וסעיפי הצו שמטילים את האחריות על נותן שירותי המטבע ועל כל עובדיו ולא רק על עובד ספציפי שביצע פעולה ספציפית.

המפר ביקש מן הוועדה כי אם תקבע שיש להטיל עליו עיצום כספי היא תתחשב בכך שמדובר בהפרה ראשונה שאינה חוזרת או נמשכת וכן את שיתוף הפעולה מצדו ואת החילוט שנעשה לכספו שמהווה בעצמו ביטוי עונשי.
הוועדה פסקה לבסוף כי המפר אכן הפר את הוראות החוק ואת הוראות צו איסור הלבנת הון ושההפרות כללו הפרות הנוגעות לחובת הזיהוי והאימות וכן הפרות הנוגעות לחובת הדיווח לרשות.
בהתאם לזכויות המוקנות לה בחוק רשאית הוועדה להטיל על המפר עיצום כספי. הוועדה פועלת לפי אמות המידה שבסעיף 7 לחוק עיצום כספי.

לאור האמור החליטה הוועדה להשית על המפר עיצום כספי בסך של 200,000 ש"ח.